“כל העולם במה וכל הגברים והנשים הם רק שחקנים”
(מתוך “כתוב בעיניכם” של שייקספיר).
המשפט הזה מיוחס לשייקספיר אבל לא הוא זה שאמר אותו. הוא שם אותו בפיו של “ז’אק המלנכולי” מ”כתוב בעיניכם” (1599-1600) וזה מה שעושה את כל ההבדל.
כי, להבדיל, מי היא/וא זה/ו שאומר/ה: “זה מדיח הכביסה הטוב ביותר בקטגוריה!”? הקריין/ית או הקופירייטר/ית?
וממי מגיע: “התחנה הבאה, דרך ההגנה”? מהקריין/ית או חברת האוטובוסים?
קריינים הם לא יותר מאשר שחקנים; שחקני קול.
כל עוד את, הקריינית, היא לא זו שכתבה את הטקסט, כל עוד את זו שנשכרה בכדי להעביר טקסט שכתבה מישהי אחרת בדרך ברורה, מעניינת, וכן – גם תאטרלית (כי בואו, אין איש או אישה בריאים בנפשם שמתלהבים מזה שהענבים עולים עכשיו רק שלושים וחמישה שקלים לקילוגרם כמו שהקריין/ית בפרסומת נשמע/ת מתלהב מזה), את “רק” שחקנית, ויש שיאמרו דוגמנית – דוגמנית קול שהעבודה שלה היא ללבוש (או לקריין) את היצירה של מעצבת האופנה (או במקרה שלנו את הטקסט של הקופירייטר/תסריטאי/סופרת/ת) הכי טוב שאפשר, הכי מדוייק ואסטתי שאפשר ולדעת לענות לגחמותיו/ה בזמן ההקלטות.
כתבתי בפיסקה הקודמת: “כמו שהקריינ/ית בפרסומת נשמע/ת מתלהב מזה”, והנה עוד נקודה – אנחנו, הקריינים והקרייניות, לא באמת “מתלהבים מזה”. אנחנו מעמידים פנים שאנחנו מתלהבים מזה. אנחנו מתלהבים מזה לרגע ובדיוק כמו שהחיוך נופל חלקיק שניה אחרי צילום הסלפי (שהיי, גם זה משחק), כך גם ההתלהבות דועכת כשנכבה המיקרופון והלקוח/ה מעיר/ה את הערותיו/ה.
אז קריין/ית טוב/ה הוא/יא גם שחקן/ית.
ואילו סוגי כלים צריך/ה שחקנ/ית?
שלושה:
1. פיזיים. כמו שהשחקנית צריכה לעמוד על הבמה, ללכת, לשלוט ביציבה ובתנועה שלה כך שיתאימו לסצנה, כך הקריינית צריכה לדעת לשלוט בגווני הקול שלה, בעוצמה, במהירות, בדגשים ובכל שאר.
2. רגשיים. איך תשמח שהעוף עולה רק שקל לקילוגרם אם לא תדע להתחבר לשמחה האמיתית שלך? אם לא תקרא את הטקסט בחיוך ובהתלהבות, מה שישאר הוא רק הרמת הקול שתוכל לגרום לך להישמע כועס או צועק. וכשאת מקריינת ספר קולי והדמות עצובה, או מתלהבת, או מופתעת, או חווה את כל קשת הרגשות האנושיים הפשריים, איך תעבירי אותם בקריאה בלי שתכירי אותם ותדעי להתחבר אליהם?
3. מנטליים. יאפ. צריך להבין מאיפה הטקסט מגיע ומה הסאבטקסט שלו כדי לקרוא אותו היטב וצריך גם לדעת לדעת לשים את החיים שלך בצד כדי לתת מקום לטקסט לעבור דרכך בלי הפרעות, ממש כפי שעושים ועושות שחקנים ושחקניות.
שיא המשחקיות בעולם הקריינות הוא כמובן הדיבוב. לפעמים הוא מוקצן, כמו בסדרות הילדים השונות ולפעמים הוא מרגש ומלא בניואנסים, כמו בסרטי הקולנוע הטובים יותר שעולים אצלנו.
למטה תוכלו להתרשם מעבודה של גיא רימברג וחן-בן ברית, בוגרי קורס אפריל 23′ כשהם מדבבים סצנה מתוך “לשיר” משיעור הדיבוב שעשינו באולפני SBProdub.
קריינות הוא מקצוע כייפי. כשחיים אותו, הוא פותח את הגרון, את הראש, את הלב ואת הצ’אקרות.
3>