כתבתי בפוסט הקודם שבעיני, מקצוע הקריינות הוא כזה שמכשיר אותנו “לדבר בצורה מקצועית”. כלומר, זה מקצוע שבו לוקחים את פעולת הדיבור בשיא הרצינות, כדי להתפרנס ממנה ו/או בכדי לעזור לאחרים/ות.
אז בואו נפרק לרגע את עניין הדיבור:
קודם כל, דיבור מורכב מהמילים שאנחנו חושבים/ות עליהן. עכשיו, בוא נשים את האספקט הזה בצד.
למה? כי בקריינות, המילים כתובות עבורנו ולנו נשאר רק לומר אותן בצורה משכנעת/מתאימה/בה אנחנו מתבקשות/ים לומר אותן.
אז קריינות היא לא המילים שכתובות לנו על הדף.
מה היא בכל זאת?
בעיני, היא מורכבת משלושה אלמנטים:
1. האלמנט הפיזיולוגי: דיבור הוא פעולה שנעשית על ידי הגוף שלנו, בדיוק כמו הליכה או ריצה. אוויר שיוצא מהריאות בעזרת הסרעפת מרטיט את מיתרי הקול שיוצרים סאונד. הסאונד הזה מגיע לחלל הפה שלנו ושם בעזרת הלשון, חלל הפה, השיניים ועוד, מייצר את המילים שאנחנו אומרות/ים ואת איך שאנחנו אומרות/ים אותן. בדיוק כמו שאצן מקצועי צריך לדעת איך להפעיל את הגוף שלו כדי לרוץ הכי טוב, מהר ובטוח שאפשר, כך קריין/ית צריך/ה לדעת לעבוד עם הפיזיולוגיה שלו בצורה המיטבית, כדי שהוא/היא יוכלו להשתמש בקול שלהן/ם באופן חזק וברור, לאורך זמן ובמינימום מאמץ. יש לי קורס דיגיטלי שמלמד בדיוק את זה והוא מיועד גם למורות/ים, מרצות/ים, אנשי/נשות טלמרקטינג, עורכי/ות דין, חזנים/ות וכל מה שמשתמש/ת בקול שלו/ה בצורה מקצועית או סובל מכאבי גרון ומעייפות קולית שנגרמת כתוצאה משימוש לא נכון בקול שלו/ה.
2. האלמנט הרגשי: סאונד מעביר רגש.
דיבור הוא מילים שנישאות על גבי מוסיקה (זו האינטונציה) ומוסיקה מעבירה רגש. בעזרת דיבור אפשר להביע אהבה, הססנות, כעס, תשוקה, פחד, מתח, למעשה, כל רגש שקיים. קריין/ית טוב, מדבב/ת טוב/ה, בדיוק כמו שחקן/ית טוב/ה (קריין הוא בעצם שחקן קולי) יודע/ת לשלוט ברגשות שלו/ה ולתרגם אותם, בעזרת הפיזיולוגיה שדיברנו עליה וההכרה שנדבר עליה עוד מעט, לרגש שיקלט על ידי הקהל.
3. האלמנט הקוגניטיבי (ההכרתי): אלה הפעולות המנטליות שלנו: החשיבה, עיבוד המידע והשימוש בו.
קריינות טובה היא כזו שמבינה טקסט. זה אולי נשמע לכן/ם טריוויאלי, כי מה כבר יש להבין ב”כל החנות החל מ 9.90″ אבל א. תתפלאו, כי מה שחשוב כאן הוא להבין שצריך לנגן את המשפט הזה כאילו הוא הדבר הכי “ואו!” בעולם, זה הסאבטקסט שלו וב. קריינים/ות נתקלים/ות בטקסטים מורכבים בהרבה שגם איתם צריך להתמודד. עצם המעמד, הישיבה באולפן מול המיקרופון, בטח בפעמים הראשונות, יכול להיות מלחיץ והלחץ הזה משפיע א. על החשיבה הצלולה והרגועה שלנו ב. על יכולתנו להביע רגש (לך תישמע אוהב ורך כשאתה לחוץ) וג. על הפיזיולוגיה שלנו – לחץ בראש מתבטא בשרירים תפוסים בגוף ושרירים תפוסים בגוף מפריעים לקול לצאת באופן חלק ונעים – זוכרים את ההיבט הפיזיולוגי בקריינות?
ונדרש ריכוז – שיא הריכוז נדרש כשמקריינים/ות ספרים. אלה טקסטים ארוכים ומורכבים, שדורשים את תשומת ליבנו לאורך זמן. (לפעמים, כשהכיתה מתאימה לזה, אני פותח שיעורים במדיטציה בת כמה דקות, כלי נהדר לניקוי המוח ולהתכווננות מרוכזת). אני מדבר על מיינדפולנס. להיות מודע לזה שעכשיו אני קורא את המילה הזאת, ואחריה את הבאה בתור, וחוץ מזה, לא קורה עכשיו דבר.
אז מה היה לנו?
פיזיולוגיה, רגש, וקוגניציה.
אלה בעצם שלושת האלמנטים שמרכיבים בן/ת אדם!
סיפרתי בפוסט קודם איך לא התכוונתי להיות קריין בכלל, ואיך התגלגלתי למקצוע הזה שאילץ אותי להתמודד עם שלל אתגרים ומכשולים. ממש כמו ששאול יצא לחפש אתונות (ה”אתונות” שלי היו כסף והכרה) ומצא מלוכה.
קריינות היא מקצוע הוליסטי בעיני ובקורס שלי אני נוגע בכל ההיבטים האלה, של היותנו בני/ות אדם.
